מיכל צור מי-טל, יועצת בית הספר ואחות שכולה משתפת

לקראת יום הזכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, מיכל צור מי-טל, יועצת בית הספר ואחות שכולה משתפת את קהילת בית הספר בסיפורה האישי
לזכרו של אחי -סגן אלוף אמיר מי-טל
כתבה-מיכל צור מי-טל -אחותו לעד!
ימי קורונה 2020, הגזרה – איסור לקיים טקסים פומביים בבתי העלמין!
הבחירה בחיים ולא במתים !
אנחנו באופן אישי מצייתים, עולים לבקר את קברו של אמיר בימים שלפני.
אפשר לשנות את השיגרה ולהיות יצירתיים! ביקרנו היום,יום ראשון, בני ואני בחלקה הצבאית והרגשנו גאווה (כרגיל), את פנינו קיבלו חיילים בפרחים, בקבוקי מים ונרות זיכרון, אף אחד לא שוכח את יקירינו, גם בימים אלו .
אני זוכרת את אמיר כבר 31 שנים יום יום , לא רק ביום הזה .
אמיר הוא חלק משלושה אחים עד היום וימשיך כך גם בעתיד!
זיכרון של אהבה וגאווה, ריבים וקטטות, שיחות ועצות ביקורות וקנאות.
ביום הזיכון, אמיר הוא זיכרון של עם, של גבורה, של אישיות יוצאת דופן שנבטת מבעד לפניהם של חבריו ומכריו! כל אחד מהם הוא חלק מחייו, כל אחד הוא חלק מתבנית נוף מולדתו.
ביום הזה בכל שנה ושנה מתאספים כולם, עומדים ביחד דום בצפירה, הולכים הביתה להורים שלי ומספרים סיפורים וזכרונות.
יפה היה בדמותו ובפנימיותו,זו אינה קלישאה, איש של אנשים, טקטיקן ממעלה ראשונה, אחד שאפשר לסמוך עליו, יצירתי .
חלק מארץ ישראל ומהערכים עליהם חלמו הורינו והוריהם . זו הארץ שרצו לבנות לנו וזו הארץ שצריך להילחם עליה, ועדיף שלא למות !
אמיר בן 29 היה במותו, נהרג במבצע "כחול וחום" בלבנון  בשנת 1988.
נולד ונקבר בחדר , למד בבית ספר "אחד העם" ו"בפנימייה הצבאית לפיקוד ומטה" בחיפה . התגייס לצבא בשנת 1977 לחטיבת גולני בה שירית במגוון תפקידי קצונה, בהם מפקד סיירת גולני ומג"ד 12 .
על שמו נקרא בית ספר תיכון "פסגת אמיר" בחריש , ובצפון הארץ מצוי מסלול טיולים הנקרא "שביל אמיר". במקום זה, הנמצא על גבול הלבנון, והווה חלק ממסלול ניווטים, בנקודת תצפית קסומה על כל הגליל, כתובות המילים: "ברית אמת היא לנו קשר לא נפרד!" (מתוך שירה של רחל המשוררת).

אני ואמיר בחתונה שלי

 

מתוך אתר יזכור:

סגן אלוף

אמיר מי-טל

בן רבקה ודוד

חטיבת גולני

נפל ביום א' בטבת תשמ"ט (09.12.1988)

בן 29 בנופלו

מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי חדרה

סיפור חייו

 

בן רבקה ודוד. נולד ביום כ"א בתשרי תש"ך, ערב שמחת תורה (23.10.1959) בחדרה. בן בכור להוריו, למד בבית-הספר היסודי 'אחד-העם' בעיר הולדתו. בהיותו בן ארבע-עשרה בחר במסלול לימודים ובאורח חיים צבאי ונרשם לפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה.

בתום לימודיו, באוקטובר 1977, גויס לשירות חובה בצה"ל. את מסלול הטירונות עבר בסיירת גולני, אחר סיים קורס מפקדי כיתות וקורס קציני חי"ר. את כל מסלולו הצבאי עשה בגולני, בכל תפקידי הפיקוד: מפקד מחלקה, קצין מבצעים, מפקד פלוגה, חונך ממ"פים, סגן מפקד גדוד, מפקד סיירת גולני ומפקד גדוד 'ברק'. במלחמת שלום-הגליל היה מפקד פלוגה מסייעת של גדוד 'ברק', שספגה אבדות כבדות במבואות ביירות. במהלך מלחמה זו החליט להמשיך את דרכו בשירות צבאי. בשנת 1985 יצא לקורס מתקדם של מפקדי חיל הרגלים בארצות-הברית. בשובו נתמנה לשרת כמפקד 'סיירת גולני', תפקיד שאהב ביותר ומיצה בו את מיטב יכולתו. ב- 1988 יצא לשנת לימודים באוניברסיטת בר אילן, בחוגים להיסטוריה וליחסים בינלאומיים. בשובו נתמנה למפקד גדוד 'ברק' בגולני.

אמיר נפל בקרב ביום א' בטבת תשמ"ט (9.12.1988) באזור דמור בלבנון, בפשיטת כוחות צה"ל על יעדי מחבלים, כמפקד אחד הכוחות. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו הורים, אחות ואח – מיכל ושי.

שר הביטחון יצחק רבין כתב במכתב התנחומים למשפחה השכולה על אמיר, שהוביל את פלוגתו במלחמת שלום-הגליל בהצטיינות ואשר בעת ששירת כמפקד סיירת גולני היה אהוב ונערץ על חייליו – מפקד ללא חת, מקצועי, אמיץ ומאמין בדרכו, מלא שמחת חיים פורצת, רגיש לנעשה בסביבתו וקפדן בביצוע משימותיו, בעל רוח התנדבות, מסירות ללא גבול ומעל לכול אדם למופת.