"תהיו האנשים הטובים ביותר גם בתקופות הרעות ביותר.
משלחת של תלמידים מהעיר חדרה, מלווים על ידי ראש העירייה צביקה גנדלמן, ממלא מקומו ניר בן חיים, המשנה לראש העיר עו"ד נתן לבייב, נמצאת בימים אלה במצעד החיים באושוויץ. כמידי שנה יוצאים מחדרה משלחות של תלמידים לאושוויץ לראות מקרוב את המקום בו ניספו מיליוני יהודים. בדבריו בטקס המרכזי אמר ראש העירייה צביקה גנדלמן:
"תלמידות ותלמידים, מורות, מורים, מלוות ומלווים
עשיתי לי מנהג אישי ואני משתדל לשמור עליו.
כשאני עומד מולכם כאן, במקום הארור והקדוש הזה
אני לא רוצה לנאום, אני רוצה לדבר אתכם כי טקסים ומילים גבוהות על השואה, על מלחמת העולם השנייה, על תקומת העם היהודי, שמעתם ועוד תשמעו.
אבל כאן אתם לא צריכים את כל הטקס בשביל להבין את העוצמה בשביל להתחבר למקום הרגשי שלכם
אני יודע שאלה היו ימים עמוסים מבחינה רגשית.
ימים שבהם חוויתם חוויה שתעצב אתכם בהמשך חייכם ואני יודע שלא תמיד קל להבין ולעכל את כל עוצמתה של החוויה בזמן אמת
קחו את הזמן, לא הכל חייב לקרות כאן ועכשיו.
אתם מורגלים לחיים של סטורי. הכל מהיר, הכל קצר, הכל מיידי
אבל כאן התחולל סיפור של ממש לא רק סטורי
כאן הייתה מציאות בלתי אפשרית שנמשכה שנים ארוכות בלי פילטרים, בלי יכולת להימלט ממנה
ילדים בגילכם קמו בראשון בספטמבר 1939, בדיוק לפני 80 שנה, והתכוונו ללכת לגימנסיה. חלק מהם כבר לא שבו אל ספסל הלימודים מעולם.
נדמה לנו הרבה פעמים שאין שום קשר בין התקופה האפלה, החשוכה, האיומה בהיסטוריה של האנושות, זו שהתחוללה על האדמה הזו, לבין התקופה שבה אנחנו חיים היום. טעות לחשוב ככה.
מציאות חייהם של הרבה ילדים ובני נוער מסביב לעולם מזכירה מאוד את הפחד המשתק, אימת המוות, חרפת הרעב והמציאות המסוכנת שליוותה את קורבנות מלחמת העולם השנייה. לא באותם היקפים, לא באותן כמויות, בוודאי ובוודאי שלא מאותם מניעים גזעניים, אנטישמיים. אבל פליטים הם פליטים, נרדפים הם נרדפים, מצוקה היא מצוקה וסכנת חיים היא תמיד אותה סכנת חיים.
ואם יש מסר אוניברסלי שאני רוצה שתיקחו אתכם מהמסע הזה, הוא המסר של חסידי אומות העולם. תהיו האנשים הטובים ביותר גם בתקופות הרעות ביותר. תגלו תמיד אמפתיה לסבלם של אחרים, למצוקות של מי שאינם דומים לנו.
בני אדם כמוכם, כמוני, אחראים לרגעים הגדולים והמפוארים בהיסטוריה אבל גם לרגעים האפלים ביותר. אנחנו, שגדלנו והתחנכנו על מורשת התקומה, על גבורתם של ניצולי השואה, על מחיר הגזענות, האנטישמיות, השנאה העיוורת, אנחנו מחויבים להיות תמיד בצד המפואר של ההיסטוריה. להיות ראשונים לסייע לאחר שנמצא במצוקה. להיות ראשונים להילחם בכל גילוי של עליונות הגזע, לא משנה איזה גזע, להיות נחושים בחתירה שלנו לחברה צודקת, שמאמינה בחמלה, שמאמינה באנושיות.
בימים הקשים, האיומים של מלחמת העולם השנייה התחולל ביישוב העברי בישראל ויכוח בין אנשי תרבות. האם מותר ואפשר ליצור, לכתוב שירים, ללכת להצגות, בזמן שאחינו ואחיותינו היהודים נרצחים באירופה? לאה גולדברג כתבה בלהט הוויכוח הזה "ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע. ומותר לאהוב. ומותר, ומותר לאהוב".
תאהבו. תחיו. תקחו מהמקום הזה לא רק את העצב והכאב אלא גם את החיים. את הנעורים. את הכוח לקום מאסון ולהקים מדינה, ולקיים אותה 70 שנה בגאווה, בהצלחה. קחו מכאן אהבת אדם ואהבת צדק. קחו את אהבת המולדת ואהבת העם שאתם חלק ממנו. והכי חשוב, תאהבו את החיים. כי זו הקדושה.
יהי זכר הנספים ברוך."
צביקה גנדלמן
